להנחית את האגו – כשהניסיון מאירופה פוגש את מנחת ראשון

הגעתי לשיעור הראשון עם האף למעלה. מודה באשמה.
אני טס כבר ארבע שנים, צברתי מעל 200 שעות באירופה, ובשגרה אני מטיס מטוס בריסטל (Bristell) שמאוד דומה למטוס של IFly – הווקטור הרמוני (Evektor Harmony). שניהם מטוסים צ’כיים מעולים, עם סטיק ומנוע רוטקס כמעט זהה. הייתי בטוח שאני מגיע, נותן כמה הקפות קלילות, מסמן וי וממשיך מיד לסולו. חשבתי שהקושי היחיד שאתקל בו יהיה הדיבור בקשר בעברית.

ובכן, המציאות הורידה אותי לקרקע. ובמהירות שיא.

שוק ראשוני: המסלול הצר של מנחת ראשון

מנחת ראשון לציון שונה ב-180 מעלות מכל מה שהכרתי באירופה:
קודם כל – המסלול צר בטירוף, בערך 9 מטרים רוחב בלבד! אחרי השיעור פתחתי את הלוגבוק ובדקתי: בחיים לא נחתתי על מסלול אספלט כל כך צר.
דבר שני – גובה ההקפה הוא 400 רגל בלבד מעל פני הקרקע. באירופה טסים הקפה סטנדרטית ב-800 עד 1000 רגל. כאן ב-400 רגל הכל קורה בקצב מסחרר, וכל סביבת המנחת עמוסה במכשולים: אצטדיון צמוד, עמודי תאורה בגובה 200–300 רגל ועצים שסוגרים עליך מכל כיוון.

בנוסף לכל זה, גם הטכניקה בארץ שונה לחלוטין ממה שלמדתי בצ’כיה:
בגלל הגובה הנמוך של ההקפה, שומרים על הגובה כמה שיותר. כשמורידים מדפים (Flaps) בצלע עם הרוח (Downwind) לא מורידים אף לגלישה, אלא שומרים על הגובה ומאבדים מהירות במאוזן, ובפנייה לבסיס (Base) מוסיפים כוח מנוע ולא מנמיכים מיד.

טיסה לאזור אימונים וסינית בקשר (נדב"ר)

בשיעור הראשון יצאנו גם לטיסה קצרה לאזור אימונים בנתיבי CVFR דרך פלמחים ותל נוף.
מבחינת הטסת המטוס נטו באזור האימונים – פניות חדות, הזדקרויות ותרגולים – הכל הרגיש לי טבעי ומוכר לגמרי. בסופו של דבר להטיס מטוס זה אותו דבר בכל מקום בעולם.
אבל הנדב"ר בקשר? חושך מוחלט. לא הבנתי מילה ממה שהבקרים רצו ממני. הכל רץ מהר, מונחים בעברית שנשמעו לי זרים לגמרי, והמדריך נאלץ לקחת את הקשר ולדבר במשך כל הטיסה.

סיוט בהקפות: כשהאשליה האופטית פוגשת את ההצפה

החלק הקשה והכואב באמת הגיע כשחזרנו למנחת לתרגל הקפות.
עשינו ארבע הקפות ולא הצלחתי להנחית את המטוס אפילו פעם אחת! פשוט ככה.
בגלל שהמסלול כל כך צר, התמונה שמקבלים בעין מתוך הקוקפיט מעוותת לחלוטין: אתה מקבל אשליה שאתה הרבה יותר גבוה ממה שאתה באמת. התוצאה היא שיורדים נמוך מדי ולא מיישרים בזמן. כשניסיתי להציף (Flare), פתאום הרגשתי שאני ממש צמוד לקרקע, נבהלתי ומשכתי את הסטיק חזק מדי אחורה. המטוס קפץ למעלה (Ballooning), דחפתי אף קדימה בפאניקה והלכתי סביב (Go-Around).

המדריך ראה שאני מתחיל להיכנס ללחץ והציע שנעצור כאן. אבל האגו שלי דיבר: התעקשתי על עוד שתי הקפות (עוד כסף לפח). כמובן שגם שתי ההקפות האלה היו גרועות באותה מידה.
חזרתי הביתה בדיכאון רציני: איך לעזאזל יכול להיות שעם מעל 200 שעות טיסה בלוגבוק, אני פיזית לא מסוגל להנחית מטוס?!

חזרה לשולחן השרטוט: סימולטור, יוטיוב וצ’ק-ליסטים

הבנתי מיד שאני לא מתכוון להגיע לשיעור הבא בלי שאני מוכן ב-200%. לא התכוונתי להמשיך לזרוק כסף באוויר על טעויות שאפשר להבין ולפתור בבית על הקרקע.
חזרתי לספרי התאוריה, חרשתי סרטונים ביוטיוב, והורדתי סימולטור טיסה למחשב.
אמנם בסימולטור הביתי שלי אין דוושות (Rudder Pedals) והתחושה הפיזית בידיים שונה לחלוטין, אבל טחנתי את ההקפה של מנחת ראשון שוב ושוב כל השבוע בלי הפסקה. זה עזר לי המון: התרגלתי לקצב האינטנסיבי של מנחת נמוך, הבנתי בדיוק מתי מגיעים ל-400 רגל, שיננתי את כל הצ’ק-ליסטים בעל פה ותרגלתי חלוקת קשב נכונה.

שיעור 2: תעלומת הכרית התקועה והתאוששות

לשיעור השני כבר הגעתי עם ביטחון אחר לגמרי, וההבדל היה עצום.
ההקפות היו מדויקות והשמירה על הציר השתפרה פלאים (בצ’כיה נחתתי המון על מסלולי דשא רחבים, ושמירה קפדנית על סנטרליין זה משהו שממש הייתי צריך להרגיל את העין אליו במסלול צר של 9 מטרים). הנחיתות הראשונות באותו שיעור עדיין לא היו מושלמות, אבל השתיים האחרונות כבר היו חלקות ויפות לגמרי.

ואז התברר עוד משהו הזוי: במשך כל הטיסה הרגשתי שאני לא מצליח למשוך את הסטיק עד הסוף אחורה בהצפה. רק אחרי שנחתנו וכיבינו מנוע, גילינו שהכרית של המדריך גלשה קדימה וחסמה פיזית את טווח התנועה של הסטיק! זה הסביר בדיוק חלק גדול מהקושי שהיה לי להרים את האף בהצפה.

מוכן לסולו? להקשיב לבטן

בסיום השיעור המדריך אמר שהטסתי ברמה אחרת לגמרי, והאמת שגם אני הרגשתי את זה.
כששאלתי אותו אם לדעתו אני מוכן לסולו, הוא אמר שהוא מאמין שהייתי מסתדר ונוחת, אבל הוא רוצה לוודא שהנחיתות הטובות של היום הן לא צירוף מקרים.
המדריך שאל ישירות: “אתה מרגיש בטוח לצאת לסולו?”.
עניתי לו בכנות מלאה: עדיין לא.
הביטחון שלי בהחלט חזר לעצמו, אבל אני עוד לא מוכן: אני לא מוכן לקחת אחריות מלאה על המטוס עד שאני לא יודע בוודאות של 100% שהנחיתות שלי יציבות ויושבות בול, בטח עכשיו כשהסטיק חופשי לגמרי מכל כרית.

השיעור הבא נקבע ליום ראשון. התכנון הוא לצאת לטיסת מרחב ולעשות פחות הקפות, אבל עדיין יהיו שתיים-שלוש נחיתות. אם הכל ילך חלק והנחיתות ירגישו יציבות – כנראה שביום רביעי כבר אעשה את הטיסה עם הבוחן ואצא לסולו ראשון שלי בשמי ישראל!